הכנסה פסיבית עבודה מהבית והשאלה הגדולה יותר של החיים

הכנסה פסיבית, עבודה מהבית…

״יואל פעם בחודשיים בחו״ל, יש לו ג׳יפ חדש ונשוי לבלונדינית חטובה. וכל זה על ידי 5 שעות עבודה בשבוע, מהלפטופ שלו. בדרך כלל הוא עובד מהים, תוך כדי שתיית מוחיטו צונן, ולפעמים הוא עובד מהבית. ״

מפעם לפעם אני נתקל בסיפורים כאלה. לרוב, הסיפורים מסוג זה על הכנסה פסיבית ועבודה מהבית, מסתיימים בקישור לדף מכירה, שמבטיח לי: אם רק אשאיר פרטי אשראי – תוך חצי שנה גם החיים שלי ייראו ככה.

ויש בזה אמת. אני לא כאן כדי ״לחשוף את השקר שבהכנסה פסיבית״. אני לא בא לומר שאין סיכוי להתפרנס בעבודה מהבית. להיפך. זה בהחלט אפשרי. אני כותב את המאמר הזה לאחר שבשנתיים האחרונות העיסוק העיקרי שלי ושל אשתי הוא עסק בעבודה מהבית. עסק שיכול להתאים להגדרה של ״הכנסה פסיבית״. דווקא בגלל שיש לנו מידה מסויימת של הצלחה, דווקא בגלל שאנחנו חיים את החיים של ״הכנסה פסיבית״ אני רוצה להצביע על כמה נקודות פחות מדוברות בפנטזיית ״ההכנסה הפסיבית״ או ה״עבודה מהבית״. ובמאמר הזה אתמקד בנקודה שלדעתי היא הקריטית ביותר.

״אינטלקטואל הוא מישהו שמצא משהו שיותר מעניין אותו מסקס״ (אדגר ואלאס)

עוד מושג מעניין אחד שקיים בשיח החותרים להכנסה פסיבית הוא: לייפסטייל. לייפסטייל במובנו המילולי: סיגנון חיים. אני לא מתכוון ל״סגנון חיים״ במובן של רכישת מוצרי יוקרה. יש מפרסמים שמשתמשים במילה ״לייפסטייל״ כדי למכור שעון או ג׳יפ, חופשה או עיצוב הבית. ומאוד חבל על השימוש הקלוקל במילה, כי לייפסטייל זה בכלל לא יוקרה, אלא משהו הרבה יותר גדול. לייפסטייל, סיגנון חיים, זה עד כמה אדם מצליח לממש את הערכים שלו באופן שבו הוא חי. ואני אסביר.

יש כל מיני דרכים לחיות את החיים בטוב. הנה למשל כמה דוגמאות:

יוגב השכיר השליו. השכיר שעובד בעבודה שהוא אוהב. יש לו איזון בריא בין יצרנות וסיפוק בעבודה, ובין שעות הפנאי שבהם הוא מבלה עם משפחה וחברים. יש לו ביטחון לקראת הפנסיה, שגרה נעימה, וחופשות מהנות.

דן הטיילן. זה שגילה שהפנטזיה של חיים של טיולים בעולם היא דווקא אפשרית. הטיילן מצליח לרכוש את המיומנויות שמאפשרות לו להתקיים ולהתפרנס, תוך כדי שהוא מטייל מארץ לארץ, משפה לשפה, מתרבות לתרבות. פעם הוא מתנדב, פעם הוא מלמד אנגלית, פעם הוא עובד שנתיים ויוצא שוב לשנתיים בהודו.

אביבית ״הכנסה פסיבית״. היא כמו הבחור עם המוחיטו בחוף מהפיסקה הראשונה. הצליחה ליצור עסק מכניס באמאזון. 8 שעות עבודה בשבוע על הלפטופ מספיקות לה כדי לקיים את עצמה ולהרוויח יפה. בשאר השבוע היא עושה יוגה, הולכת לים, ויוצאת עם חברים.

אלו הם סגנונות חיים מעוצבים. אלו דוגמאות לאנשים שלא רק פתרו את בעיית הפרנסה, אלא גם הצליחו למצוא תוכן לחיים, שנותן להם שמחה ומשמעות. לייפסטייל זה לא רק השאלה: איך אני פותר את בעיה של הפרנסה. לייפסטייל זה איך אני מנתב את החיים שלי לחיות את החיים שאני רוצה.

בעצם אני מדבר כאן על שתי שאלות שונות, שאדם צריך למצוא להם תשובה. שאלה ראשונה היא: איך אני רוצה להתפרנס. והשאלה השניה היא: איך אני רוצה לחיות את החיים. מה אני רוצה לעשות? לטייל? לחיות חיי אהבה חושניים? להיות חוקר? משורר? לחיות שגרה מתוקה? להתנדב ולשפר את העולם? לכתוב?…

השאלה הראשונה היא שאלה לא קלה. בעולם שלנו, אפילו עם כל הטכנולוגיה וההזדמנויות, זה לא קל לפצח את נושא הפרנסה.

לפצח את נושא הפרנסה זה בעצם שישה יתרונות:

1. סבבה – עבודה שאני אוהב וכיף לי לקום אליה בבוקר, לפחות ברוב הבקרים.
   
2. יכולת כלכלית – עבודה שמאפשרת לי לקנות את הדברים שאני רוצה.
   
3. סיפוק – עבודה שנותנת לי סיפוק.
   
4. חברה מתאימה – עבודה שמתאימה לאופי שלי מבחינה חברתית.
   
5. פנאי – עבודה שמאפשרת לי פנאי שבו אוכל לעסוק בדברים אחרים.
   
6. ביטחון – עבודה שנותנת לי ביטחון כלכלי לתקופות קשות ולעת זיקנה.
   

אני מכיר לא מעט אנשים שפיצחו את נושא הפרנסה. זה אפשרי. דרך אחת (לא כל כך קלה) לעשות זאת היא להצליח בעסק של הכנסה פסיבית. ויש עוד אלפי דרכים. הרבה אנשים חושבים שזה קשה עד בלתי אפשרי לפצח את נושא הפרנסה. אבל זה ממש אפשרי! אני לא מדבר על להרויח הרבה ולהיות עשיר. אני מתכוון לעבודה שיש בה את ששת היתרונות. אפשר בהחלט לפצח את נושא הפרנסה גם בשכר לא גבוה במיוחד.

נכון, שזה לא תמיד קל. יש דברים שיכולים לעזור לפצח את נושא הפרנסה: קצת שכל, קצת מזל, בריאות טובה גופנית ונפשית, הכוונה טובה בתחילת הדרך ובהמשך הדרך. קצת כסף בתחילת הדרך. אלו דברים שעוזרים. אבל גם בלי כל אלו – אפשר.

איך לפצח את נושא הפרנסה?? זו שאלה לא פשוטה. אבל אפשר למצוא לא מענה. תאמינו שאפשר. אל תוותרו. אל תתייאשו. נרחיב על זה במאמר אחר.

אבל יש שאלה גדולה יותר, ולדעתי קשה יותר. וזו השאלה שלפעמים קוראים לה סגנון החיים, או ה ״לייפסטייל״, אבל באמת זו השאלה של מהות החיים. איך אני מתכנן את החיים שלי ככה שהדברים שאני עושה ישקפו את הערכים שלי? מהם בכלל הערכים שלי?? איך אני חי חיים שממלאים אותי בסיפוק ושמחה? האם אני אצליח להתרחק מהדיכאון ולהתקרב לאושר? האם אני אסתכל אחורה על החיים מלא סיפוק או מלא חרטה? האם אהיה זקן מלא השראה או זקן מובס ומריר?

זכייה בלוטו למשל, יכולה לתת מענה לשאלה הראשונה. 6 מליון ש״ח זה מספיק לאדם ממוצע כדי לחיות כל החיים ברמה גבוהה. (כי זה בערך 20 אלף ש״ח בחודש תשואה על הון, נכתוב על זה פעם). 6 מליון ש״ח – ופיצחנו את הצורך בפרנסה. זה יכול לבוא מירושה, מעסק מצליח, או מהלוטו. אבל שום סכום בעולם, שום סכום של כסף בעולם, לא נותן מענה לשאלה השניה. השאלה המהותית. איך אני חי בצורה שתממש את הערכים שלי.

פגשתי מולטי מליונרים. גם פנים אל פנים, וגם דרך ספרים, ראיונות ותקשורת. ומה שלמדתי על המולטי מליונרים הוא בדיוק זה. את נושא הפרנסה הם פיצחו, פחות או יותר. יש להם כסף, ובהרבה מקרים יש להם גם פנאי, וסיפוק. אבל מבחינת בחירת סגנון החיים – אין כמעט שום יתרון למליארדר על התפרן. הסבירות שמליארדר יסבול מתופעות שקשורות בחוסר משמעות, בערך זהה לסבירות של התפרן לסבול מכך. אפילו ייתכן ש המליארדר יותר חשוף לבעיות של חוסר משמעות (מסיבות שלא נפרט כעת).

השאלה של המשמעות היא השאלה הגדולה. השאלה של המשמעות גם לא מגיעה לפיתרון מוחלט. התשובה משתנה במשך החיים.

האם אני בכלל רוצה להעביר את ימי על כסא נוח בים?

האם מוצרי יוקרה באמת ישמחו אותי?

כשאני חושב על מימוש ערכים בחיים שלי, מהם בעצם הערכים שלי?

האם יש לי משהו שאני מוכן לחיות בשבילו? או למות בשבילו?

טעות נפוצה של הרבה אנשים, גם עשירים וגם עניים, היא שמקדישים המון זמן לשאלה הראשונה – שאלת הפרנסה. אבל שוכחים להקדיש זמן לשאלה השניה – שאלת המשמעות (או ״מימוש הערכים״, או ״סגנון החיים״.)

שאלת הפרנסה דחופה יותר משאלת המשמעות.

שאלת הפרנסה טכנית יותר משאלת המשמעות.

שאלת הפרנסה קלה יותר משאלת המשמעות.

שאלת הפרנסה היא שאלת חובה, ושאלת המשמעות היא שאלת רשות.

לכן אין פלא שאנשים מקדישים לשאלת הפרנסה יותר זמן, יותר משאבים, יותר מחשבה, יותר יצירתיות. יש כאלה שמצליחים יותר עם פיצוח שאלת הפרנסה, ויש כאלה שמצליחים פחות. אבל ברוב המקרים – לשאלת המשמעות פשוט לא מקדישים מספיק.

למה אנשים ללא שום דאגה כלכלית או בריאותית נופלים לדיכאון? בגלל שהם טרם פיצחו את שאלת המשמעות. זה קורה לעניים ולעשירים, לדתיים ולחילוניים, לנשים ולגברים, למבוססים ולנוודים. אף אחד לא פטור. כדי להיות באמת מאושר, צריך לדעת מה הערכים שלי, ולממש אותם בחיים.

זה הזמן לכמה דוגמאות. לשם הנוחות אני מראה דוגמאות סטריאוטיפיות לאנשים עם ערך אחד בלבד. כמובן שלרוב האנשים האמיתיים יש כמה ערכים. הדוגמאות בכוונה פשטניות כדי להדגים את הרעיון.

נילי היא ניהיליסטית. אין לה ערכים מלבד להינות הנאות של גוף ונפש. היא גרה בתל אביב ועושה חיים. הערך שלה של הנאה מתממש בסגנון החיים שלה.

שירה היא עובדת סוציאלית. הערך שלה הוא להרים את החלשים ביותר בחברה. היא עושה את זה כל יום, וזה קשה לה. אבל היא הולכת לישון מלאת סיפוק וקמה מלאת רצון טוב.

נדב הוא סטרטפיסט. מה שמחייה אותו זה לראות את העולם מתקדם, את האפשרויות מתרחבות. הוא מת על רעינות חדשים. הוא חי מלקחת רעיון ולהוציא אותו לפועל. לכן הסטרארטפים (שחלק מצליחים וחלק לא) מרגשים אותו כל פעם מחדש.

חיים הוא אברך. הוא מאמין שאדם בא לעולם כדי ללמוד תורה. לימוד תורה בשבילו זה טעם החיים, זה להביא גאולה לעולם. הוא משקיע ורואה ברכה בלימוד שלו, והופך לדמות שמשפיעה על אחרים. חיים מאושר.

אפשר למצוא אינספור דוגמאות. ושוב – האנשים שמפצחים את השאלה של חיים בעלי משמעות הם לא דווקא עשירים.

נחזור לחלום של הכנסה פסיבית. הכנסה פסיבית היא כמו כל הכנסה אקטיבית או אחרת. הכנסה פסיבית מוצלחת היא זו שיש בה פיצוח של שאלת הפרנסה. שיש בה את 6 היתרונות של פרנסה טובה. אבל בהכנסה פסיבית כשלעצמה – אין ערך מהותי. היא לא עוזרת לברר את הערכים ולחיות אותם. השאלה של מהות החיים לא נפתרת על ידי הכנסה פסיבית.

אפשר לפצח את שאלת הפרנסה גם בהכנסה לא פסיבית. מאוד ייתכן שעדיף לעבוד 40 שעות בשבוע בעבודה שממלאה אותי סיפוק ומשמעות, מאשר לעבוד 4 שעות בשבוע בהכנסה פסיבית בתחום שלא מעניין אותי בכלל. ״מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה״.

היעד שכדאי לחתור אליו הוא לא דווקא הכנסה פסיבית. והוא לא דווקא עבודה מהבית. היעד שצריך לחתור אליו זה לדעת במה אני מאמין, מה הערכים שלי, ולבנות את החיים שלי בצורה שתממש את הערכים האלה בין אם זה בהכנסה פסיבית ובין אם זה באופן אחר.